חיים ארוכים ובריאים: מה מחקר ישראלי למד ב 2026

על מחקרים בתחום החיים הארוכים והבריאים קל להגזים, והתוצאות האמיתיות מתבררות רק אחרי שנים. הכתבה הזאת עושה את ההפך: היא עוברת על כמה מחקרים ישראליים מ 2026, ובכל אחד מהם מציינת גם מה החוקרים עצמם אומרים שעוד לא ידוע.

מה קובע כמה נחיה

בינואר פורסם ב Science מחקר של מכון ויצמן בהובלת בן שנהר. החוקרים הפרידו בין מוות מסיבות חיצוניות, כמו תאונות, אלימות וזיהומים, ובין מוות פנימי שקשור להזדקנות. כשמסתכלים רק על הסוג השני, תרומת הגנים לאורך החיים גבוהה בהרבה מהאומדנים הקודמים, שהיו בין 6 ל 33 אחוז. לפי NBC News, המספר החדש עומד על כ 50 עד 55 אחוז.

שנהר הדגיש שהמסר של המאמר אינו שאורח חיים, פעילות גופנית ותזונה לא חשובים. מומחה מחוץ למחקר, אריק ורדין ממכון באק, הזהיר שאת הסיווג בין מוות חיצוני לפנימי אפשר להתווכח עליו, למשל בנוגע לרגישות גנטית לזיהומים. ועוד נקודה: החיפוש אחר גנים ספציפיים שקשורים לאריכות ימים לא היה פורה במיוחד, ולא כל בני המאה נושאים את אותם גנים.

מה כן בידינו: ארוחה ליד אדם אהוב

בספטמבר פרסמו חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומשיבא, בראשות ד״ר שיר אציל, ב Science Advances מחקר עם 115 משתתפים. מי שאכלו ארוחה עם אדם קרוב חוו קפיצות סוכר קטנות יותר והתאוששו מהר יותר מאשר מי שאכלו לבד. אציל הציעה הסבר אפשרי: כשאנחנו קרובים למישהו אהוב, הגוף מוציא פחות אנרגיה על ויסות עצמי. החוקרים הדגישו שזה אינו תחליף לתזונה בריאה ולתרופות.

לזהות מוקדם

חוקרי הטכניון, בשיתוף רמב״ם, שערי צדק, האוניברסיטה העברית והדסה, פיתחו את DeepHHF, מודל בינה מלאכותית שאומן על כ 70 אלף בדיקות הולטר של לאומית שירותי בריאות. הוא קורא בדיקת א.ק.ג של 24 שעות, כזו שכבר נעשית בשגרה, ומסמן מטופלים בסיכון לאי ספיקת לב עד חמש שנים מראש. המחקר פורסם ב npj Digital Medicine ונעשה על נתוני עבר.

ובכיוון רחב יותר, שניידר, איכילוב ודנה דואק השיקו את PATH A, מיזם שנועד לחבר חוקרים מרפואת ילדים ומרפואת מבוגרים. הרעיון הוא שחוקרים יבדקו את הבריאות לאורך כל החיים, מהילדות עד הבגרות. בכנס ההשקה נטלו חלק 50 צוותי מחקר.

כלים שכבר בידי הרופאים

לא כל מה שמגיע מהמעבדה חייב לחכות שנים. באוניברסיטה העברית פיתחו את EvORanker, אלגוריתם שמשווה דפוסים גנטיים ביותר מ 1,000 מינים כדי לאתר את הגן שגורם למחלה נדירה. בבדיקות הוא דירג את הגן הנכון ראשון בכ 70 אחוז מהמקרים, ובחמשת הראשונים ב 95 אחוז, והכלי כבר זמין לרופאים ולחוקרים.

ובטכניון פיתחו מודל שמנתח תמונות פתולוגיה רגילות ומעריך את הסיכון לחזרת סרטן שד ואת התועלת מכימותרפיה, בדקות ובלי בדיקה גנטית יקרה. הוא אומת על נתוני ניסוי אקראי גדול, והצעד הבא הוא יישום קליני בישראל.

בצפון, ברמב״ם, ביצעו לראשונה באזור סדרת ניתוחים עם שתל ביולוגי על בסיס אלמוג, שתומך בצמיחת עצם וסחוס חדשים. לדברי בית החולים, השיטה עשויה לתת פחות כאב, פחות סיבוכים והחלמה מהירה יותר, בעיקר לצעירים ולספורטאים. זה דיווח של בית החולים עצמו.

מחקרים מוקדמים, שאפשר לקוות להם

באוגוסט דווח על טיפול חיסוני לאלצהיימר ממכון ויצמן. בניסוי שלב 1ב השתתפו 40 חולים בשלבים מוקדמים של המחלה, ב 11 מרכזים בבריטניה, בישראל ובהולנד. הנוגדן נמצא בטוח ומתקבל היטב. במינון הגבוה ביותר נראו, בניתוח חקרני, שינויים בכיוון חיובי בסמנים לנזק עצבי, אבל הם לא הגיעו למובהקות סטטיסטית בגלל גודל המדגם. המטרה העיקרית הייתה בדיקת בטיחות.

בקרנית, חוקרי הטכניון בהובלת פרופ׳ רובי שלום פוירשטיין הראו בעכברים שגם אחרי הרס כל תאי הגזע, תאים בוגרים חוזרים להיות תאי גזע ובונים את הקרנית מחדש. הם לא יכלו לבדוק זאת ישירות בתאי קרנית אנושיים, ולכן זה עדיין רחוק מטיפול בבני אדם.

ובמפרקים, מחקר של ויצמן וקיוטו שפורסם ב Nature מצא שבבני אדם יש הרבה פחות מולקולות סוכר שמעניקות לסחוס גמישות מאשר בקופי אדם אחרים. לפי הדיווח, ייתכן שזה קשור לשלד קל יותר ולמוח שנשאר גמיש ללמידה. זו השערה ולא מסקנה סופית, ואין כאן טיפול חדש, אבל ההבנה עשויה בעתיד להצביע על דרכים לחזק סחוס.

ועוד כיוונים מוקדמים

חלק מהפרויקטים עוד רחוקים מהמרפאה, ולכן נכתב עליהם כאן בזהירות. בטכניון פיתחו שתל תאים שמודד סוכר ומפריש אינסולין לבד, עם מגן גבישי נגד דחייה חיסונית, אבל הוא נבדק רק בעכברים ובקופים. וצוות אחר הדפיס רקמת שריר ושומן עם כלי דם וכלי לימפה, שהשתלבה בחולדות. שניהם שלבי מחקר מוקדמים.

מה לוקחים מכל זה

אף אחד מהמחקרים האלה לא מבטיח חיים ארוכים יותר, וחלקם כלל לא נבדקו בבני אדם. מה שהם כן מראים הוא תמונה של מדע בצעדים קטנים: מישהו שואל שאלה מדויקת, בודק, מדווח גם על מה שלא הצליח, ומישהו אחר ממשיך משם. זה לא פחות מרגיע מהבטחה גדולה, ואפשר לסמוך עליו יותר.