נשים על הפודיום: ישראליות שעלו על הבמה ב 2026

אם עוברים על הידיעות הספורטיביות של 2026 עד עכשיו, קשה שלא לשים לב לדפוס: שוב ושוב מי שעומדת על הבמה היא ספורטאית ישראלית. לא תמיד זהב, לא תמיד בענף מוכר, ולפעמים קבוצה שלמה. הכתבה הזאת עוברת על חלק מהן, ממה שפרסמו הגופים שליוו את התחרויות עצמן.

רז הרשקו: שלוש פעמים על הפסגה

הרשקו מתחרה בקטגוריית המשקל הכבד, מעל 78 קילוגרם, ו Euronews מתאר אותה כמדליסטית כסף אולימפית. השנה היא עלתה לפסגה שלוש פעמים, ובכל פעם בצורה אחרת.

במרץ, בגרנד סלאם טביליסי, היא פיגרה בגמר בוואזארי. ואז ביצעה אוסוטו אוטושי וסיימה באיפון, רגע ש Euronews כתב עליו שהדהים את הקהל באולם.

באפריל, באליפות אירופה באותה עיר, הגיעה לגמר החמישי שלה ברציפות. לפי הוועד האולימפי, היא זכתה בזהב ב 2024, בכסף ב 2022, 2023 ו 2025, ועכשיו שוב בזהב. בגמר ניצחה את הצרפתייה לאה פונטיין באיפון אחרי 52 שניות, ויחס הניצחונות ביניהן כבר היה לטובתה.

ובספטמבר, בגרנד סלאם בודפשט, היא ניצחה את הצרפתייה סליה קנקן בזריקת הרי גושי שהסתיימה באיפון. זה כבר הזהב השביעי שלה בגרנד סלאם. את המדליה העניקה לה יעל ארד, חברת הוועד האולימפי הבינלאומי.

על המים: תמר שטיינברג ושחר טיבי

בגלישת רוח, בענף ה iQFOiL, תמר שטיינברג זכתה באפריל בזהב בפלמה דה מיורקה, אחרי שהובילה כבר מהשיוטים המוקדמים. בגמר הציגה, בלשון הוועד האולימפי, הופעה כמעט מושלמת.

במאי הגיעה אליפות אירופה בפורטימאו שבפורטוגל. לפי איגוד המחלקה, השתתפו בה 192 ספורטאים מ 42 מדינות. בגמר הגדול שטיינברג עברה ראשונה את הסימן העליון במסלול ושמרה על קור רוח ברגעים המכריעים. לצידה על הפודיום עלתה גם שחר טיבי, הישראלית השנייה, במקום השלישי.

ענת לליור: מהחוף בתל אביב אל סבב האלופים

הסיפור של ענת לליור מתחיל בחוף. לפי הכתבה ב Tracks Magazine, היא ביקשה מההורים לקחת אותה לגלוש כשהייתה בת חמש, והיא גדלה במרחק חמש דקות הליכה מהים. את התחרות הראשונה שלה עשתה בערך בגיל 11 וסיימה שנייה, ובגיל 12 כבר הייתה אלופת ישראל. בגיל 18 סיימה את העונה המלאה הראשונה שלה בסדרת ההעפלה. ב 2025, בשנתה הראשונה בסדרת האתגר, גמרים טובים בפייפ ובניוקאסל הבטיחו לה את המקום האחרון בסבב האלופים, ובגיל 25 היא הפכה לישראלית הראשונה שם.

הכתבה מתארת גם את הים הישראלי כפי שגולשת רואה אותו: בעיקר גלים שוברים בחוף, עם רוח וגלים קצרים, ולפעמים חודשיים בלי גלישה ואז שבוע של גלים גדולים. בחצי הגמר הראשון שלה באריסירה הגיעו 50 ישראלים לעודד אותה. ועל היעד שלה היא אומרת שהוא להצליח להישאר בסבב גם בשנה הבאה ולהראות את הגלישה שלה בגלים טובים.

היא גם זו שקיבלה את אות הקיימות הראשון של הוועד האולימפי, על הפרויקט חוף ורוח אולימפי, שמשלב ניקוי חופים עם חינוך סביבתי. הוועד כתב עליה שהיא דוגמה אישית לכך שהרוח האולימפית חיה גם מחוץ לזירת התחרות.

כשהקבוצה כולה על הפודיום

חלק מהסיפורים הכי יפים השנה היו של קבוצות. בטוקיו, נבחרת הנשים בלקרוס ניצחה 7 ל 4 את נבחרת האודנוסוני וזכתה במדליית הארד באליפות העולם. זו המדליה הראשונה של ישראל בטורניר, בהופעה הרביעית שלה, אחרי שני מקומות שישיים.

מסיכום המשחק של האיגוד אפשר לראות איך הוא נראה מבפנים: ישראל הובילה 6 ל 1 במחצית, סם פישר הבקיעה שלושה שערים וקיבלה את תואר שחקנית המשחק, והנבחרת החזיקה את היריבה על 17 אחוז קליעה בלבד.

בקרואטיה, דניאלה גונזלס ושיריי דננברג ניצחו בגמר טורניר MEVZA 2 ל 1 אחרי שהפסידו את הסט הראשון. הוועד האולימפי מגדיר את זה כזהב הראשון בהיסטוריה של כדורעף החופים הישראלי לנשים בטורניר בוגרות במסגרת MEVZA.

וגם בצעירים התמונה דומה. כבר בינואר שתי נבחרות נוער בסיוף זכו בזהב בגביעי העולם בהפרש חמש דקות, ביניהן נבחרת הנערות ברומח שזכתה בפוג׳יירה. הפודיום של 2026 נבנה גם משם.

בבאקו זכתה נבחרת ההתעמלות האמנותית בגביע העולם, בציונים של 26.700 בתרגיל חמישה כדורים ו 27.600 בתרגיל המשולב, כבר בתחילת העונה, וגם זכתה בזהב נוסף בתרגיל הכדורים.

ובקשתות, רועי דרור ומיכאלה משה זכו בזהב אירופי בזוגות מעורבים, המדליה הראשונה אי פעם של ישראל בקטגוריה הזאת, לפי הוועד האולימפי.

ובעולם הג׳ודו, עוד גמר ראשון

באוקטובר הגיעה כרם פרימו לגמר אליפות העולם בבאקו בקטגוריית עד 63 קילוגרם, הגמר הראשון שלה בטור העולמי בכלל. מולה עמדה היפנית הארוקה קאג׳ו, אלופת העולם המגינה, שהרחיבה את רצף הניצחונות שלה ל 40 קרבות. פרימו סיימה עם מדליית כסף.

מה משותף לכולן

שלושת הזהבים של הרשקו הגיעו בשלוש דרכים: קאמבק מפיגור, גמר חמישי ברציפות שנגמר באיפון, וזריקה אחת מדויקת. הלקרוס והכדורעף לימדו משהו אחר: שמדליה ראשונה היא לפעמים התוצאה של ארבע הופעות באליפות, ושל שחקניות צעירות שלא נבהלות אחרי סט ראשון שאבד.

ענפים שונים לגמרי, מהים ועד המזרן, ושחקניות מכמה דורות, שכולן הגיעו לפודיום באותה שנה. חלקן שוב ושוב, כמו הרשקו. חלקן בפעם הראשונה, כמו בלקרוס, שהביאה לישראל את המדליה הראשונה שלה בטורניר, ובכדורעף החופים, בזהב הראשון של זוג ישראלי נשים בטורניר בוגרות של MEVZA. זו שנה שבה היה הרבה מה לחגוג.