שתל חי שמייצר אינסולין בעצמו נבדק בבעלי חיים, בהובלת הטכניון

מחקר שהובל בטכניון מציג שתל חי שמשמש כלבלב מלאכותי עצמאי. השתל מודד את רמת הסוכר בדם, מייצר אינסולין בתוך עצמו ומשחרר את הכמות המדויקת בדיוק כשצריך, בלי משאבות, בלי זריקות ובלי התערבות של המטופל. כל זה עדיין בשלב מחקרי, אבל הטכניון רואה בו צעד משמעותי לקראת מצב שבו אנשים עם סוכרת לא יזדקקו לזריקות אינסולין יומיות.

המחקר הובל על ידי שידי פרח מהפקולטה להנדסה כימית בטכניון, בשיתוף MIT, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת ג׳ונס הופקינס ואוניברסיטת מסצ׳וסטס. העבודה הוצגה על שער כתב העת Science Translational Medicine ב 28 בינואר.

הבעיה הוותיקה שמלווה טיפולים מבוססי תאים היא דחייה חיסונית: מערכת החיסון מזהה את התאים המושתלים כגוף זר ותוקפת אותם. כאן החוקרים פיתחו גבישים טיפוליים מהונדסים, שהם מכנים ״מגן גבישי״ (crystalline shield), שעוטפים את השתל ומונעים מהמערכת החיסונית לזהות אותו. לפי הטכניון, ההגנה הזו מאפשרת לשתל לפעול באופן אמין ורציף במשך כמה שנים.

מה כבר נבדק: הטכנולוגיה נוסתה בהצלחה בעכברים לוויסות יעיל וארוך טווח של רמות הסוכר, ובקופים שאינם בני אדם לצורך בדיקת חיוניות ותפקוד התאים. החוקרים מגדירים את התוצאות כאבן דרך חשובה, שתומכת בפוטנציאל להגיע בהמשך למטופלים אנושיים. אבל הן עדיין לא עברו לשלב הזה.

הרעיון נולד ב 2018, כשפרח עשה פוסט דוקטורט ב MIT ובבית החולים לילדים בבוסטון ובבית הספר לרפואה של הרווארד, בהנחיית פרופ׳ דניאל אנדרסון ופרופ׳ רוברט לנגר, מראשי התחום של הנדסת רקמות ומייסד שותף של מודרנה. כיום המחקר ממשיך במעבדה של פרח בטכניון, בשיתוף הדוק עם המוסדות האמריקאים. מחברים נוספים מהמעבדה בטכניון הם ד״ר מרנה שאהין מועלים, נטע קוטנר, שהייתה סטודנטית לתואר שני, ואדוור עודה, שנשאר כחוקר בצוות.

בעוד המטרה המיידית היא סוכרת, החוקרים מציינים שאפשר יהיה להתאים את הפלטפורמה לטיפול במגוון מחלות כרוניות שזקוקות לאספקה רציפה של טיפולים ביולוגיים, כולל המופיליה ומחלות מטבוליות או גנטיות אחרות. אם יצליחו לתרגם אותה לקליניקה, כך כותב הטכניון, היא עשויה לשנות את אופן הטיפול במחלות כרוניות: ממתן חוזר של תרופות לטיפולים חיים ועצמאיים שפועלים מבפנים.