חוקרים ישראלים הציעו דרך חדשה לזהות חיים בחלל

צוות בהובלת מכון ויצמן הציע סימן חדש לזיהוי חיים: לא מולקולה אחת, אלא תבנית הפיזור של חומצות אמינו וחומצות שומן בדגימה. המחקר פורסם ב Nature Astronomy, וכתב העת הגרמני Bild der Wissenschaft סיקר אותו ב 18 במאי 2026. חשוב לדייק: זו שיטת בדיקה, ולא גילוי של חיים מחוץ לכדור הארץ.

הבעיה שהחוקרים מנסים לפתור ידועה. מולקולות כמו חומצות אמינו וחומצות שומן נמצאו גם בשביטים ובמטאוריטים, בניסויים שמדמים תנאים קדומים ובסביבות על כדור הארץ שבהן אפשרית סינתזה בלי חיים, כך שנוכחות שלהן לא מוכיחה חיים. גדעון יופה ממכון ויצמן ועמיתיו מסבירים גם שהמכשירים של חלליות וטלסקופים מתקשים למדוד תכונות אחרות שיכולות לרמוז על המקור. יופה משווה את התחום לפורנזיקה: מנסים להסיק תהליכים מעקבות חלקיות ומנתונים מוגבלים מאוד.

הצוות הלך לפי רעיון שאול מהאקולוגיה. כשם שבודקים מגוון מינים בסביבה לפי כמה מינים יש וכמה נפוצים, הם בדקו כמה סוגי מולקולות יש ובאילו כמויות. כשחומצות אמינו נוצרות בתהליכים גאולוגיים, בדרך כלל שולטות מולקולות קצרות ופשוטות, כי הן דורשות פחות אנרגיה. אנזימים בגוף חי מאפשרים לייצר גם מולקולות מורכבות בכמויות שהמטבוליזם דורש. אצל חומצות שומן, יצורים חיים יוצרים טווח צר של אורכי שרשרת.

על סמך זה פיתחו החוקרים מדד שמסווג דגימה כביולוגית או לא. הם בדקו אותו על כ 100 מערכי נתונים של חיידקים, מאובנים, קרקעות, מטאוריטים, אסטרואידים ודגימות מעבדה, וראו שתי קבוצות נפרדות. אצל חומצות אמינו, הדגימות הביולוגיות הראו התפלגות אחידה יותר של גדלי מולקולות, ואצל חומצות שומן הן הראו תת קבוצה מצומצמת של אורכי שרשרת.

פביאן קלנר מאוניברסיטת קליפורניה ברברסייד, שותף למחקר, אמר שהחוקרים הופתעו מהבהירות, והשיטה גם הראתה עד כמה הדגימה התפרקה. אפילו קליפות ביצים מאובנות של דינוזאורים, מזוהמות ומעורבבות בסדימנט, עדיין הציגו את התבנית הביולוגית.

היתרון המעשי: אין צורך במכשור מיוחד, ומכשירים כמו ספקטרומטרים של חלליות ורוברים יכולים לבצע את המדידות. החוקרים עצמם מדגישים שהסימן הזה לבדו לא מספיק כדי להוכיח חיים, אבל כשכמה שיטות מצביעות לאותו כיוון, אמר קלנר, זו אמירה חזקה. גם מחקר אחר ממכון ויצמן עסק בחלל: באפריל זיהו חוקריו מלכודות קור עתיקות בקטבי הירח, שבהן הצטבר קרח במשך לפחות 1.5 מיליארד שנה.