שיטה חדשה של אוניברסיטת חיפה חשפה את גבולה הקדום של שבטה

מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה, שפורסם בכתב העת PNAS, מציג שיטה מבוססת למידת מכונה שמודדת את הגודל, הצורה והסידור של מאות אלפי אבני בנייה באתר ארכאולוגי שלם. עד היום בדקו את מאפייני הבנייה בעיקר בחלוקה לקטגוריות רחבות או במדידות ידניות במבנים בודדים. השיטה החדשה מאפשרת להשוות כמותית בין קירות, בתים, שכונות ויישובים שלמים.

השיטה נוסתה לראשונה בשבטה שבנגב, אחד היישובים הבנויים באבן השמורים ביותר באזור. היישוב שגשג בתקופה הביזנטית, בשיאו השתרע על כ 25 אקר ושימש מרכז אזורי לקהילות חקלאיות שפרנסתן בעיקר על גידול ענבים והפקת יין. החוקרים מיפו את האתר ברחפן וצילמו כ 600 קירות עומדים. המערכת שפיתחו ניתחה את התמונות ויצרה מאגר של כ 250 אלף אבנים מקירות שקרסו וכ 12 אלף אבנים מקירות עומדים.

המפה שנוצרה חשפה הבדלים באיכות הבנייה בין חלקי היישוב. שטח הפנים הממוצע של האבנים בחומות החיצוניות היה גדול בכ 15 אחוז משל אבנים בקירות הפנימיים. דפוס דומה נמצא לאורך קיר פנימי שמקיף חלק מהמרכז ונראה שסימן גבול בתקופה מוקדמת יותר. בשילוב עם נתונים ארכאולוגיים קיימים עולה שהיישוב החל להתפתח במאות השנייה והשלישית לספירה באזור הדרומי, עם בתים קטנים יחסית. בתקופת הצמיחה העיקרית, בין המאות הרביעית והשישית, הוא התרחב צפונה ומערבה, נבנו בתים גדולים יותר מאבנים גדולות ומסודרות יותר, ושלוש כנסיות ומבני ציבור נוספים.

המחקר נעשה על ידי הדוקטורנט ארל אוזיאל, ד״ר יצחק יפה, פרופ׳ גדעון אבני ופרופ׳ גיא בר עוז מבית הספר לארכאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, יחד עם עמית מאוניברסיטת שיקגו.

ד״ר יפה מסביר שהשיטה מאפשרת לבחון לא רק איך יישובים קדומים התפתחו אלא גם איך השתנו מאפייני הבנייה והיקף המשאבים שהושקעו בבנייה בין בתים, שכונות ותקופות. בעתיד אפשר יהיה לשלב את המידע בהערכה כמותית של העבודה והמשאבים הנדרשים לבנייה, ולבחון הבדלים חברתיים וכלכליים בקהילות קדומות בישראל ובעולם.