ניתוח של שמונה שעות החזיר לצעירה את היכולת ללעוס ולדבר

מאיה, בת 25 (שם בדוי, כפי שנמסר מרמב״ם), הגיעה לבית החולים כשהיא כמעט לא מסוגלת לפתוח את הפה ואינה יכולה לאכול מזון מוצק. במשך כמה שנים מצבה הלך והחמיר: הלסת התחתונה שלה התאחדה עם בסיס הגולגולת, מצב רפואי שנקרא התאחדות של מפרק הלסת, ודיבור הפך למאמץ. צוות רב תחומי בקריה הרפואית רמב״ם בנה לה תוכנית שחזור, עוד לפני שנכנסה לחדר הניתוח.

מפרק הלסת אחראי על דיבור, אכילה ולעיסה, וגם על דברים שפחות חושבים עליהם, כמו פתיחת דרכי אוויר והרדמה כללית בטוחה. ד״ר בועז פרנקל, רופא בכיר במחלקה לכירורגיה פה ולסתות ומנהל מרפאת מפרק הלסת, מסביר שבמצב כזה שתי עצמות מתמזגות למבנה קשיח אחד. ״מפרק הלסת חיוני לתפקוד האנושי הבסיסי. כשהתנועה שלו נפגעת, יש מגבלות תפקודיות קשות שמשפיעות כמעט על כל היבט בחיים״, אמר.

הסיבות כוללות מחלות דלקתיות במפרקים, חבלה שלא טופלה או זיהומים, למשל דלקת אוזן קשה. התופעה מתועדת היטב אבל נדירה, בשכיחות של כ 1.5 עד 5 מקרים למיליון איש, וכ 20 אחוז מהמקרים הם דו צדדיים. במקרים מתקדמים כמו של מאיה, מומחי רמב״ם המליצו על החלפה מלאה של המפרק: הוצאת המפרק המאוחה מבסיס הגולגולת ושחזור בעזרת שתלים מלאכותיים ממתכת.

האתגר הראשון היה ההרדמה. מי שאינה יכולה לפתוח את הפה, קשה להחדיר לה צינור נשימה בבטחה. לכן הרופאים הדפיסו מודל תלת ממדי של דרכי האוויר שלה, ומחלקת ההרדמה תרגלה עליו את החדרת הצינור לפני הניתוח. אחרי שההרדמה הושלמה בהצלחה, מנתחים מהמחלקה הפרידו בזהירות את המפרק מבסיס הגולגולת דרך חתכי פנים ייעודיים, ושתלו שני מפרקי לסת מלאכותיים. לאורך הניתוח הם נעזרו בהדמיה תלת ממדית בזמן אמת כדי לוודא שהשתלים ממוקמים במדויק. הניתוח נמשך כשמונה שעות.

התוצאה נמדדת במילימטרים: אצל מבוגר פתיחת פה תקינה היא יותר מ 35 מ״מ, ובסוף הניתוח פתיחת הפה של מאיה הגיעה ל 40 מ״מ. היא מדברת בקלות רבה יותר ואוכלת שוב מזון מוצק. פרנקל מסכם שהשילוב בין תכנון תלת ממדי, הדמיה בזמן הניתוח ושיתוף פעולה הדוק בין צוותי הניתוח וההרדמה מאפשר לבצע בבטחה פעולות מורכבות ולהחזיר למטופלים תפקודים בסיסיים.