קרובי הקרפיון כמעט לא מפיצים את הנגיף שפוגע בקרפיונים

קרפיון מצוי הוא אחד הדגים הנפוצים ביותר בחקלאות מים מתוקים בעולם, ומזון ופרנסה למיליונים. הוא גם רגיש מאוד לנגיף ההרפס של דגי קוי (CyHV 3), נגיף מדבק שיכול לחסל אוכלוסיות שלמות תוך ימים. כל התפרצות עלולה לגרור הפסדים כלכליים כבדים ופגיעה ארוכת טווח באוכלוסיות דגים בטבע.

מחקר חדש של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת מישיגן סטייט מביא בשורה: קרובי הקרפיון, בהם דג זהב, קרפיון עשב, קרפיון כסוף וקרפיון שחור, כמעט לא נדבקים באופן טבעי ומדביקים אחרים הרבה פחות. המחקר פורסם בכתב העת Aquaculture.

לדברי פרופ׳ ליאור דוד מהאוניברסיטה העברית, היה חשש שהדגים האלה, שחיים לצד הקרפיון המצוי בבריכות ובאגמים, ישמשו נשאים שקטים של הנגיף. כדי לבדוק זאת שחזרו החוקרים את דרך ההדבקה במציאות: דגים בריאים הושמו במיכלי מים עם קרפיונים מצויים נגועים. בקרב הקרפיונים המצויים הנגיף התפשט במהירות, אבל מהמינים האחרים רק חלק קטן נדבק, וכמעט אף אחד לא חלה.

אחר כך עקפו את ההגנות הטבעיות והזריקו את הנגיף ישירות לדגים. גם כך ההבדלים נשארו בולטים: הקרפיון המצוי חלה קשה, ואילו המינים האחרים פינו את הנגיף מהגוף במהירות והראו מעט סימני מחלה. לבסוף בדקו אם דגים נגועים שנראים בריאים מדביקים בחזרה קרפיונים מצויים. התשובה הייתה כן, אבל בהשוואה לקרפיונים מצויים נגועים, המינים האחרים העבירו את הנגיף ביעילות נמוכה בהרבה, ולכן החוקרים מכנים אותם נשאים לא יעילים.

הממצא חשוב כי קרפיון מצוי, קרפיון עשב וקרפיון כסוף הם מהדגים המגודלים החשובים בעולם, ומזינים מיליארדי אנשים באסיה, באירופה ובמזרח התיכון. לפי החוקרים, הבנה של האופן שבו מינים קרובים עומדים בהדבקה ומגבילים אותה יכולה לעזור לחוקרים ולחקלאי דגים להבין טוב יותר, ובסופו של דבר להקטין, את הסיכון להתפרצויות עתידיות.