למה בולבולים אוהבים תאנים: מהתחנה לחקר ציפורי ירושלים

מי שגידל פעם עץ תאנה מכיר את זה: תאנה שהייתה אתמול כמעט בשלה יכולה להפוך תוך כמה שעות לפרי מנוקר, שחולק יפה בין הבולבולים של השכונה. עכשיו יש לזה גם נתונים. יותם בשן, מנהל התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע״ש נילי ודוד, סיפר ב 7 בספטמבר 2026 באתר החברה להגנת הטבע על מה שהטיבוע בתחנה מגלה על הבולבולים והתאנים.

התחנה היא לא רק פינת טבע עירונית בלב ירושלים, אלא גם תחנת מחקר וניטור שעוקבת כבר יותר משני עשורים אחרי הציפורים שעוברות בעיר, חורפות בה ומקננות בה. הכלי המרכזי הוא טיבוע: לכידה ברשתות ערפל מיוחדות, בעבודה מבוקרת של מטבעים מוסמכים. כל ציפור מזוהה למין, לגיל ולזוויג, נשקלת ונמדדת, ונבדקים מצב השומן והשריר שלה. אחר כך מוצמדת לרגלה טבעת מתכת קטנה וקלה עם מספר זיהוי ייחודי, מעין תעודת זהות, והיא משתחררת.

הכוח של השיטה הוא בצבירה. אלפי ציפורים לאורך שנים, באותה שיטה, מאפשרים לזהות שינויים בעיתוי הנדידה, בשפע של מינים, במצב הגופני של הציפורים ובדרך שבה הן משתמשות בבית הגידול.

והנה התאנים. בשטח המחקר, ליד רשתות 24 ו 51, גדלים עצי תאנה. כשהפירות מבשילים באוגוסט ובספטמבר, משהו בולט בנתונים: בשיא ההבשלה נתפס בשתי הרשתות האלה בלבד כמעט שליש מכל הבולבולים שטובעו בכל התחנה, בערך פי שלושה מהצפוי. וכשעונת התאנים נגמרת, ההתכנסות נעלמת.

בשן מסכם שהרשתות לא מספרות רק כמה בולבולים יש בתחנה: כשעובדים באותו מקום ובאותן שיטות לאורך שנים, הנתונים מתחילים להסביר למה ציפורים נמצאות דווקא במקום מסוים ובזמן מסוים. כאן הסיפור פשוט ויפה, על עץ אחד, עונת הבשלה וציפורים שמכירות היטב את הלוח שלה. ולקוטפי תאנים יש עצה: אפשר לארות את הפירות, זו המילה העברית העתיקה לקטיף פרי, עם אור ראשון לפני הבולבולים, אבל כדאי לדעת שהם יודעים בדיוק איפה ומתי לחפש.