מה עוד נעשה במפעל הארגמן הקדום של תל שקמונה

בתל שקמונה, על חוף הכרמל שליד חיפה, פעל במאות התשיעית והשמינית לפני הספירה מתחם תעשייתי מבוצר וקטן, שנחשב למפעל הארגמן הגדול ביותר שידוע מתקופת הברזל באגן הים התיכון. עכשיו חוקרים מאוניברסיטת חיפה בדקו מחדש שני חללי עבודה באתר, ומצאו שהם לא שימשו רק להפקת צבע. המחקר פורסם בכתב העת PLOS ONE.

החללים התבררו כרב תכליתיים, והשימוש בהם התחלף לאורך השנה. בסתיו נסחטו בהם זיתים, בחורף הוחזקו בהם בעלי חיים, ובאביב נעשתה בהם עבודת טקסטיל. החוקרים משערים שגם הפקת הארגמן שולבה במחזור הזה, אבל לא הצליחו לקבוע באיזו עונה היא נעשתה. לדעתם המעבר בין הפעילויות איפשר לנצל את החלל, כוח העבודה והמשאבים לאורך השנה כולה, והוא מעיד על תכנון וגמישות בניהול נכס כלכלי חשוב של ממלכת ישראל.

המחקר התמקד בשכבה מתקופת ירבעם השני, בין כ 790 ל 740 לפני הספירה, שבה הייתה הפעילות התעשייתית בשיאה. הוא נשען על חפירה בשנת 2023 ועל דגימות של משקעים משני החללים. במעבדה בדקו את הדגימות בספקטרוסקופיה אינפרא אדומה, ובמיקרוסקופ ניתחו פרוסות דקות של אדמה, כדי לעקוב אחרי אופן היווצרותן של שכבות זעירות. נמדדו גם שרידים זעירים של צמחים, אפר עצים וגללי בעלי חיים.

בחלל אחד נמצאו אבן לריסוק זיתים ומשקע שבו נשמרו רושמי זיתים, לצד שרידים מיקרוסקופיים של גללים וסימני דריכה שמעידים על דיר. שתי משקולות אורגים שנמצאו במקומן מצביעות על עבודת טקסטיל. בחלל השני נמצאו ערימת קונכיות מורקס כתושות, עשרות גלעיני זיתים שלא נשרפו וחרסים מכלי צביעה עם שאריות ארגמן. שכבות גללים שנאטמו באפר מעידות על מעבר מתוכנן ומבוקר בין השימושים: החוקרים סבורים שהאפר חיטא את החלל, צמצם ריחות ושלט במזיקים לפני שחזר לעבודה התעשייתית.

הממצא מלמד על דרך חשיבה. כשארכיאולוגים מוצאים בית בד, הנטייה הטבעית היא להניח שכאן הופק שמן זית. אבל מסיק הזיתים נמשך זמן קצר יחסית בסוף הסתיו, ולכן כדי להבין את השימוש בחלל צריך לשאול מה נעשה בו בשאר השנה. החוקרים מדגישים שמתקנים וממצאים גדולים בחפירה עשויים לשקף רק את הפעילות שהותירה את העקבות הבולטות ביותר.